https://ninkilim.com/articles/evolution_of_exploitation/he.html
היזהרו מבן האדם, כי הוא כלי משחקו של השטן. לבדו מבין הפרימטים של האל, הוא הורג לשם ספורט, או תאווה, או בצע. כן, הוא ירצח את אחיו כדי להשתלט על אדמת אחיו. אל תנו לו להתרבות במספרים גדולים, כי הוא יהפוך את ביתו ואת ביתכם למדבר. הדיחו אותו; דחפו אותו חזרה אל מערת הג’ונגל שלו, כי הוא מבשר המוות.
— ד”ר זאיוס, כוכב הקופים
יכולת ההרס של האנושות נובעת מפגם יסודי במערכות החברתיות שלנו – הרדיפה הבלתי פוסקת אחר צבירה ושליטה. בעוד מינים אחרים חיים במסגרת מגבלות טבעיות, בני האדם פיתחו מערכות ניצול הולכות ומשוכללות יותר, המאפשרות לאליטה קטנה לסחוט עושר מההמונים. מסה זו עוקבת אחר האבולוציה של מערכות אלו – מהכיבושים הצבאיים הרומיים, דרך האריסטוקרטיה הפיאודלית ועד לקפיטליזם המודרני – ובוחנת כיצד כל שלב שכלל את מנגנוני השליטה תוך שמירה על אותו דינמיקה בסיסית של ניצול.
האימפריה הרומית ייסדה את המסגרת השיטתית הראשונה לניצול בקנה מידה גדול באמצעות מערכת הכיבוש הצבאי. מפקדים וחיילים רומיים קיבלו כפרס את האדמות שכבשו, ובכך נוצר קשר ישיר בין אלימות לבין בעלות על קניין. זו לא הייתה רק שלל מלחמה – זו הייתה מיסוד הכיבוש כדרך ליצירת עושר.
מה שהפך את המערכת הזו לייחודית אנושית היה יצירת מושגים מופשטים כמו “זכות בעלות” ו”תואר קניין”. בעלי חיים מגנים על טריטוריה מתוך אינסטינקט וצורך מיידי, אך הרומאים פיתחו מערכות משפטיות מורכבות לתיעוד העברת זכויות קניין, ובכך יצרו היררכיות קבועות המבוססות על כיבוש. בכך נקבע תקדים שיהדהד לאורך ההיסטוריה: אלימות ושליטה יכולות להפוך לזכויות קניין לגיטימיות.
המעמדות המדוכאים – עבדים, פלבאים ועמים כבושים – נשאו בעלויות המערכת באמצעות מיסים ועבודה, בעוד האליטה קצרה את פירות הבעלות. כך נוצרה המערכת הראשונה בקנה מידה גדול שבה המנוצלים מממנים בעצמם את שעבודם באמצעות מיסים שמממנים את התשתית הצבאית והמשפטית הדרושה לשימור הסטטוס-קוו.
ככל שהאימפריה הרומית התפתחה לאירופה הפיאודלית, מערכת הניצול השתנתה אך שמרה על עקרונותיה הבסיסיים. הכיבוש הצבאי פינה את מקומו לאריסטוקרטיה תורשתית, שבה עושר וכוח קושרו לתארים אציליים ולשושלות דם במקום לכיבוש ישיר. בעלות על קרקע הפכה לתורשתית, ונוצרו מעמדות קבועים המבוססים על לידה ולא על הישג אישי.
המערכת הפיאודלית שיכללה את הניצול באמצעות שיטת האחוזות (manorial system), שבה הצמיתים עבדו על אדמות האדונים בתמורה ל”הגנה”. זו הייתה צורה מתוחכמת של שליטה שהסוותה ניצול כתועלת הדדית. הצמיתים לא רק שילמו מיסים לאדוניהם – הם גם היו מחויבים לשירות צבאי, ובכך מימנו בעצמם את דיכוים.
מה שהפך את המערכת הזו ליעילה במיוחד היה השילוב שלה עם נרטיבים דתיים ותרבותיים. “זכות האל המלכים” ו”סדר חברתי טבעי” הוטבעו באמצעות הכנסייה ומערכת החינוך, והפכו את ההיררכיה למובנת מאליה ולמוצדקת מבחינה מוסרית. המנוצלים הפנימו את מעמדם וראו במערכת דבר טבעי ולא מלאכותי.
התפתחות המשמעותית ביותר הגיעה עם עליית הקפיטליזם והמהפכה התעשייתית, שהפכו את התארים האציליים למיושנים כמעט לחלוטין, ובמקומם יצרו מערכות ניצול יעילות אף יותר. המערכת המודרנית החליפה אריסטוקרטיה גלויה בבעלות בלתי נראית – ריכוזים סמויים של משאבים, הון וכוח הפועלים מאחורי מסך של תאגידים, מוסדות פיננסיים ומבנים משפטיים מורכבים.
מנגנוני הניצול הפכו מופשטים ומתוחכמים יותר:
המעמד המדוכא המודרני ממשיך לממן את המערכת באמצעות מיסים המשלמים עבור משטרה, צבא ומערכת משפט שמגנים על זכויות קניין פרטי ואוכפים התחייבויות חוב. מה שהופך את המערכת הזו למרושעת במיוחד הוא האשליה שהיא יוצרת של הוגנות וניידות חברתית. בניגוד לפיאודליזם הגלוי, הניצול המודרני מוסווה באמצעות נרטיבים של “מריטוקרטיה”, “שווקים חופשיים” ו”אחריות אישית”.
תהליך האבולוציה הזה שיחת את הערכים האנושיים באופן שיטתי, ותגמל בצע על פני אתיקה ומוסר. כל שלב של ניצול יצר נרטיבים תרבותיים שמצדיקים צבירה:
התוצאה היא חברה שבה תכונות פסיכופתיות – חוסר אמפתיה, אובססיה למעמד ונכונות לנצל אחרים – הן דווקא יתרון בהצטברות עושר וכוח. אנשים אתיים שמעדיפים שיתוף פעולה והוגנות נדחקים באופן שיטתי הצידה במערכת שמתגמלת תחרות וסחיטה.
השיא של תהליך האבולוציה הזה הוא המצב הפרדוקסלי שבו החברה האנושית הורסת באופן אקטיבי את המערכות שעליהן היא תלויה לקיומה. הדחף לצבירה ושליטה הוביל ל:
זוהי הביטוי האולטימטיבי למה שהופך את האדם למסוכן באופן ייחודי: היכולת שלנו ליצור מערכות שדורסות את אינסטינקטי ההישרדות שלנו. בעלי חיים לעולם לא יהרסו את בית הגידול שלהם לטובת רווח קצר טווח – אך בני אדם פיתחו מערכות מופשטות של בעלות ועושר המאפשרות להוציא עלויות החוצה ולרדוף אחר צבירה גם כשהיא מאיימת על הישרדותנו לטווח הארוך.
האבולוציה מהכיבושים הרומיים לקפיטליזם מודרני מייצגת דפוס עקבי של שכלול מערכות ניצול. בכל שלב המערכת הפכה משוכללת, מופשטת ויעילה יותר בסחיטת עושר מההמונים ובריכוזו בידי מעטים. מערכת הקפיטליזם המודרנית, עם מבני הבעלות הבלתי נראים ומנגנוניה הפיננסיים, מהווה את הצורה המתקדמת ביותר של ניצול שפותחה עד כה.
הטרגדיה הגדולה היא שיש לנו את היכולת ליצור מערכות אחרות – כאלו ששמות בראש סדר העדיפויות שיתוף פעולה, קיימות ורווחה קולקטיבית על פני צבירה אישית. האתגר טמון בהכרה שמערכות הניצול הללו אינן טבעיות או בלתי נמנעות – הן יצירות אנושיות שניתן לעצב מחדש ולהחליף.
כל עוד לא נטפל בפגם היסודי הזה בארגון החברתי שלנו, האנושות תמשיך בדרך להרס עצמי – מונעת על ידי אותן מערכות שיצרנו כדי לארגן את עצמנו. הבחירה היא בסופו של דבר שלנו: להמשיך ולשכלל את הניצול עד שנשמיד את עצמנו, או לארגן מחדש את החברה באופן יסודי סביב עקרונות של שיתוף פעולה, קיימות ושגשוג משותף.